הויסות הרגשי מתייחס ליכולתו של האינדיבידואל לנהל את רגשותיו, ומהווה מרכיב גרעיני בתפקוד האינדיבידואל וחיוני להסתגלות פסיכולוגית ותפקוד חברתי (Gross, 2013). ויסות רגשי הינו אחד ההישגים ההתפתחותיים החשובים בילדות המוקדמת. עבור ילדים, התפתחות מיטבית של ויסות רגשי כוללת מעבר מהסתמכות על אחר או על תיווכו, להסתמכות הילד על משאביו הפנימיים שלו. 

פיתוח ויסות רגשי מיטבי חיוני, מכיוון שתגובות רגשיות יכולות להועיל ולהזיק (אילות, 2008). בקרב ילדים, תגובות רגשיות לא מתאימות קשורות בצורות שונות של פסיכופתולוגיה וקשיים חברתיים, ומכאן שהן קשורות ברווחתו הכללית של הילד הגדל (2002 Southam-Gerow & Kendall,). 

 

מחקרים מציגים כי ילדים המאופיינים כבעלי ויסות רגשי לקוי נוטים לתגובות זעם, להפרת נורמות חברתיות ולקשיי הסתגלות חברתית (Eisenberg, Liew, & Pidada, 2004). מחקרים נוספים, מצאו כי קבוצת הקורבנות לאלימות, הינם הילדים אשר נמצאו כמאופיינים בויסות הרגשי הלקוי ביותר, וכן, כמדווחים על המצוקה הפסיכולוגית הגבוהה ביותר בהתמודדותם מול אתגרי החיים (Cassidy & Taylor, 2005). 

 

​